פסק-דין בתיק עפ"א 121/08

השופט שאהר אטרש

1.         ביום 26.9.05 הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום נגד המערער אשר ייחס לו עבירה של החזק סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בכך, שבתאריך 23.1.05 בשעה 17:54 או בסמוך לכך, ברחוב השושנים בנצרת עילית, החזיק המערער סכין שלא כדין ולא היה בידו הסבר המניח את הדעת כי החזיקה למטרה כשרה.                                    

המערער כפר באשמה שיוחסה לו וטען, כי אמנם החזיק בחפץ המתואר בכתב האישום, אך החזיק אותו למטרה כשרה, שכן מדובר בסכין מתקפלת קטנה, שמשמשת כמצית (עמ' 6 לפרוטוקול).

2.         במהלך ישיבת ההוכחות בבית משפט קמא הוגש החפץ/המוצג וסומן כ- ת/1 והוגשה בהסכמה הודעת המערער במשטרה (ת/2). הצדדים הודיעו באותה ישיבה, כי " אין מחלוקת כי הסכין נתפסה בחניון בנצרת עלית ברח' השושנים שם עמדו שבעה נערים ליד רכב מסוג פולקסווגן. אין מחלוקת כי הסכין נתפסה על גופו של הנאשם במועד ובמקום הרשומים בכתב האישום" (עמ' 7 לפרוטוקול).

            במהלך עדותו טען המערער, כי " החזקתי את הסכין רק בשביל להדליק סיגריות...לא היו לי כוונות כלשהן להשתמש בסכין" (עמ' 9 לפרוטוקול).

3.         בהכרעת דינו ציין בית משפט קמא הנכבד, כי המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב מטרת החזקת הסכין.

            תחילה קבע בית משפט קמא, כי אין המדובר באולר אלא בסכין, ועל כך אין חולקין; אחר כך, דן בית משפט קמא בשאלה, אם עלה בידי המערער להוכיח כי החזיק בסכין למטרה כשרה. בית משפט קמא השיב בשלילה בקובעו:

א.         " מסופקני עד מאוד ונראה כי הנאשם, לא זו בלבד שלא הוכיח מטרה כשרה להחזקת הסכין, אלא אף לא טען מה הייתה המטרה להחזקת אותה סכין" (עמ' 2 להכרעת הדין).

ב.         המערער לא פרט לאיזו מטרה כשרה החזיק בחפץ כסכין, אלא רק הסביר לאיזו מטרה החזיק בחפץ כמצית (ההדגשות במקור - ש.א.). בית משפט קמא הוסיף, כי " הטענה לפיה התכוון להשתמש במצית בלבד תוך התעלמות מהסכין גובלת בהתממות" (עמ' 2 להכרעת הדין).

ג.          המדובר אמנם בחפץ דו שימושי המשמש לשני ייעודים : מצית וסכין; כיוון שכך, על המערער היה להימנע מהחזקת הסכין אם לא הייתה לו מטרה כשרה לכך, או לא הייתה לו מטרה בכלל. טענה כי לא הייתה מטרה ספציפית לסכין כמוה כהודאה שלא הייתה מטרה כשרה.

לאור האמור, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי לא זו בלבד שהמערער לא הרים את הנטל ולא הוכיח מטרה כשרה, אלא אף טען למעשה כי לא הייתה מטרה להחזקת הסכין ומשכך לא נותר אלא להרשיעו בעבירה של החזקת סכין שלא כדין.

4.        לאחר שהוגש תסקיר של שירות המבחן אשר המליץ לבטל את הרשעתו של המערער ולהטיל עליו של"צ בהיקף של 300 שעות ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים, דחה בית משפט קמא את המלצת התסקיר, הותיר את הרשעתו של המערער על כנה וגזר עליו מאסר על תנאי 3 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור אותה עבירה וקנס בסך 1,000 ש"ח או 30 ימי מאסר.

5.        ערעור המערער מופנה נגד הכרעת הדין, ולחלופין נגד ההחלטה שלא לבטל את ההרשעה ונגד חומרת העונש.

           טענתו העיקרית של ב"כ המערער הינה, כי די בכך, שהוכח על ידי המערער כי החפץ הוחזק על ידו על מנת להשתמש במצית, שכן המערער התכוון להשתמש רק במצית, ולא הייתה לו כוונה לעשות שימוש לא חוקי בחלק השני של החפץ, שהוא להב הסכין. ב"כ המערער מוסיף וטוען, כי שגה בית משפט קמא עת קבע, שאין זה מספיק להוכיח מטרה כשרה בנוגע לחלקו האחד של החפץ שבו בלבד נעשה שימוש על ידי המערער, שכן קביעתו של בית משפט קמא יוצרת מצב משפטי בלתי הגיוני, שאינו סביר.

6.        ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. ב"כ המשיבה נסמכת בסיכומיה על נימוקיו וטעמיו של בית משפט קמא ומוסיפה וטוענת, כי אדם הבוחר במודע להחזיק במצית שיש לה סגולות מיוחדות ומסוכנות אחרות, נוטל על עצמו סיכון כי יהיה אחראי לתוצאות הטבעיות של ההחזקה האמורה, קרי, האשמתו בהחזקת סכין שלא כדין, ואין בעצם העובדה כי אותה סכין יכולה גם לשמש להדלקת סיגריות וכד', כדי להפחית במאומה מעוצמתה של הסכין העלולה להגיע לידי מימוש חלילה אם יקלע המערער למאבק, בין אם בעטיו ובין אם בעטיו של אחר, או אז יהיה כלי משחית זמין על גופו.

           עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי אין בעצם דו-השימושיות של הסכין כדי להרים את הנטל המוטל על כתפי המערער לשכנע כי מדובר בהחזקת סכין למטרה כשרה.

7.        למערער יוחסה עבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, הקובע כהאי לישנא:

" המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים".

הסיפא של סעיף 186(א) הנ"ל קובעת "טענת הגנה" (כי החזיק בסכין למטרה כשרה) שהוכחתה - במפורש - על הנאשם, ואין הנאשם יוצא ידי חובתו לעניין זה אלא אם הוכיח טענה זו במידה של עמידה במאזן ההסתברויות (ראה: יעקב קדמי, על הדין בפלילים, חלק רביעי, עמ' 2106).

במקרה דנן, אין חולק, כי המערער החזיק, מחוץ לתחום ביתו או חצריו, סכין קפיצית  (ת/1), שהנצב משמש גם כמצית, כאשר הלהב נשלף וננעל בעזרת קפיץ בלחיצת כפתור שבצד הנצב. המדובר בחפץ דו שימושי: מצית וסכין; חרף הייעוד הכפול, ברי, כי עסקינן בסכין לכל דבר, שמסוגל לדקור ולגרום נזק, כפי שנקבע בהכרעת דינו של בית משפט קמא וכפי שניתן להתרשם בנקל מבחינתו של המוצג ת/1 - הסכין.